למה הילד שלכם זוכר הכל, חוץ ממה שלמד בשיעור?
שמתם לב איך הילד שלכם מסוגל לזכור בעל פה חוקים מורכבים של משחק מחשב, אבל שוכח נוסחה פשוטה במתמטיקה דקה אחרי המבחן? המוח שלנו לא בנוי לשנן דפים יבשים, הוא מעבד וזוכר מידע רק כשהוא מופעל דרך רגש, חוויה ועניין.
למדע יש הסבר פשוט מאוד לתופעה הזו. בתוך המוח שלנו קיימת המערכת הלימבית, האזור האחראי על הרגשות, המוטיבציה והלמידה. המערכת הזו פועלת ממש כמו השוער של הזיכרון שלנו. כאשר מידע מגיע בצורה יבשה, משעממת או מלווה בלחץ וחרדה, השוער הזה נסגר, והחומר נעלם מיד אחרי המבחן.
אבל כאשר מידע נלמד דרך משחק, סקרנות וחוויה חיובית, המערכת הלימבית נדלקת, הקשב מתחדד, והחומר נצרב בזיכרון לטווח ארוך. החוקרים Mary Helen Immordino-Yang ו-Antonio Damasio פרסמו ב-2007 מאמר שהפך לאבן דרך בתחום הנוירופדגוגיה, “We Feel, Therefore We Learn”. הממצא המרכזי שלהם היה פשוט ומפתיע. כל התהליכים הקוגניטיביים שאנחנו מייחסים ללמידה בבית הספר, כמו קשב, זיכרון וקבלת החלטות, לא רק מושפעים מרגש, הם למעשה חלק בלתי נפרד ממנו. בלי מעורבות רגשית, אפשר שיהיה לילד ידע, אבל הוא לא יוכל לגשת אליו ולהשתמש בו כשצריך.
זו הסיבה שבמרכז ורבאלי הלמידה מבוססת על חיבור לחומר דרך משחק, שיחה וחיבור לחיים האישיים של הילד. כשזה קורה, הוא לא רק זוכר את חומר הלימוד, הוא גם מתחיל להאמין שהוא מסוגל. כשהלמידה מלווה בהנאה ובסקרנות, המוח פשוט עובד טוב יותר. כשהיא מלווה בלחץ וחרדה, השוער נסגר והחומר לא נשאר.
5 עקרונות שאנחנו מיישמים בורבאלי
אם תשאלו הורים שילדיהם לומדים אצלנו מה השתנה, רובם יגידו את אותו הדבר. “הוא פתאום רוצה ללכת לשיעור.” זה לא מקרי. מאחורי זה עומדת גישה שלמה, ואלו העקרונות שמנחים אותה.
1. המשחק הוא לא הפרס, הוא לב השיעור
אצלנו בורבאלי החוויה היא חלק מהותי מהשיעור עצמו, בכל גיל ובכל תחום. ילד שמתרגל כפל דרך משחק קלפים, שמשחזר סיפור באנגלית או שבונה משהו בידיים, נהנה, אבל המוח שלו עובד בעצימות ורושם את החומר עמוק בפנים. בגיל הגן, למשל, תוכנית Art & English שלנו משלבת אומנות, שירים ויצירה כדי שהשפה תיקלט בטבעיות, ובשיעורי המתמטיקה אנחנו משלבים חפצים, אמצעי המחשה ויצירה באותה רוח בדיוק. כאשר הלמידה מרגישה כמו חוויה, החומר נצרב בזיכרון מעצמו, לא דרך מאמץ.
2. מה שלומדים חייב לגעת בחיים האמיתיים
“כמה עודף תקבל בחנות?” זה תרגיל אחר לגמרי מ”12 פחות 5 שווה כמה?”. לא כי השאלה שונה, אלא כי הראשונה נוגעת בחיים של הילד. היא מחייבת אותו לחשוב, לא רק לחשב. לכן בשיעורי המתמטיקה שלנו אנחנו מחברים בין החומר לבין מה שהילד פוגש ביום יום, כמו כסף, לוחות זמנים ומדידות. באנגלית, אנחנו בונים שיחה אמיתית סביב נושאים שמעניינים אותו, במקום למלא טפסים משעממים.
3. קודם לחוש ולגעת, אחר כך להבין
ילדים לא לומדים טוב מהמופשט אל הקונקרטי, אלא בדיוק להיפך. צריך קודם לגעת, להזיז, לחוות ורק אחר כך לתרגם לסמלים ונוסחאות. ילד שהבין שברים על ידי פירוק והרכבה של חפצים ממשיים, או בעזרת אמצעי המחשה ויזואליים וטכנולוגיים, זוכר אותם אחרת לגמרי מילד שרק קרא עליהם בספר. יש לו עוגן יציב בזיכרון שהוא יכול לחזור אליו בכל רגע.
4. קבוצה קטנה, כי לכל ילד מגיע להישמע
אי אפשר לייצר חוויית למידה אישית בכיתה של שלושים תלמידים. כשיש יותר מדי ילדים בחדר, הביישנים שותקים, המהירים רצים קדימה והאיטיים נשארים מאחור. אצלנו לומדים בקבוצות קטנות, עד 6 תלמידים במתמטיקה ועד 10 תלמידים באנגלית. בצורה הזו, המורה מכירה כל אחד מהם לעומק, מבינה בדיוק איפה הוא נתקע ומקדמת אותו בקצב שלו.
5. להצליח בדבר אחד, ולצאת עם ביטחון
המטרה של שיעור אצלנו היא לא לסיים את החומר, אלא שהילד יצא עם מושג אחד שהבין באמת, ועם תחושת הצלחה אחת שהיא שלו לגמרי. כשילד יוצא מהשיעור וחושב “הצלחתי”, הוא מגיע לשיעור הבא עם פחות חרדה ויותר מוכנות. וזה, שיעור אחרי שיעור, הוא מה שבונה ביטחון עצמי אמיתי ותחושת מסוגלות שנשארת.
כיצד עובדים על זה בורבאלי?
המרכז למצוינות ורבאלי נוסד על ידי בתאל אביצרור, קלינאית תקשורת (M.A) ומומחית ללקויות למידה, מתוך תפיסה שלכל ילד מגיעה חוויית למידה מותאמת אישית.
כדי להבטיח את ההתאמה הזו, כל תלמיד אצלנו עובר בדיקת רמה יסודית לפני השיבוץ. המטרה היא לא לדרג או לתייג אותו, אלא לדייק את נקודת ההתחלה שלו, כדי שלא יחווה תסכול מחומר קשה מדי, ומצד שני לא ישתעמם מחומר קל מדי.
המרכז פועל בסניפים פרדס חנה-כרכור ובחריש, ומציע מענה מקצועי בתחומי המתמטיקה לכיתות ב’ עד י’, האנגלית מגיל גן ועד תיכון, הוראה מתקנת וטיפולי שפה.
לסיכום
ילדים לא שוכחים חומר לימודי כי אין להם יכולת. הם שוכחים אותו כי הוא לא הצליח לגעת בהם, לא הרגיש רלוונטי ולא עורר בהם עניין. שהלמידה מחוברת לחוויה חיובית, החומר נצרב בזיכרון מעצמו, לא דרך מאמץ . וכשילד חווה הצלחה שיעור אחרי שיעור, משהו משתנה בו והוא מתחיל להאמין שהוא מסוגל.
